<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה בן עקביה</h1>
<h2>דף נ:</h2>
ר' חנניה בן עקביה בכמה מקומות גרס' במס' סוכה פ' הישן [כ"ו ע"ב] תניא ר' חנניה בן עקביה אומר כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטור' מק"ש ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ר' יוסי הגלילי שהיה אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה. ובפסחים פ' מקום שנהגו [נ' ע"ב] ת"ר שכר כתב' ספרים וכו' ומתמהינן שכר כתבים אמאי ממאי כד"ר יהושע ב"ל דאמר כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו וכו'. ות"ר כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת אינן רואין סימן ברכה ואם עוסקין לשמה רואין. פירש"י אם עסוקין לשמה שתהא המצוה מצויה לצריכין לה רואין. ומספקא לי אם לעניין פטור מצוה נמי חילוק זה לומר חילוק שאם עוסקין להשתכר בהן אין זה עוסק במצוה אלא דוקא שיתכווין לזכות את הרבים ואעפ"י שנוטל שכר, או שמא כיון שמ"מ עושה מצוה אפילו לא יתכווין אלא להשתכר עוסק במצוה קרי ליה, דהא פשיטא לי דכל מקום שאדם עוסק במצוה לשם מצוה ולריווח שלו שזה עוסק במצות כדאיתא בסדר יומא פרק אחרון היל' פיקוח נפש [פ"ד ע"ב] שמע שנפל תינוק לים וכו' עד והזריז הרי זה משובח אע"ג דקמכוין למיצד כוורי וכל אותה ברייתא. וכההיא נמי בגמ' ראשונ' דפסחים היל' בדיקה [ח' ע"א] תנא אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין מפני הסכנה וכו' עד אמר רב אשי גזירה שמא תאבד לו מחט ואתי לעיוני בתריה, ופרכינן וכה"ג לאו מצוה היא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא בשביל שיחיו בניי הרי זה צדיק גמור ריב"א פי' דהיינו טעמא דמפרש בכל מקום תפלה ותפילין וק"ש מכלל כל המצות מפני שבכמה מקומות יש ביניהן הפרש דכמה פעמים חייב במצות ופטור מאלו משום דבעי כוונה כדאיתא [סוכה כ"ה ע"ב] גבי חתן וכל בני חופה ובכמה מקומות במס' ברכות [י"א ע"א] ואיידי דרגיל התנא לפטור הני דגבי חיובא פריש להו לגבי פטורי ע"כ פי' ריב"א הלוי. גרסי' בפ' אחרון דמשקין הל' אין כותבין שטרי חוב במועד [מו"ק י"ט ע"א] ת"ר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה דברי ר' מאיר ר' יהודא אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו ר' יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו וכו' עד אמר ר' יהודא אמר שמואל וכן אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוח' הל' בין באבן בין בפלך טווה לציצתו והל' כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו, משמע דלר' יהודה אעפ"י שמתכוין לשם מצוה למכור לאחרים כיון שמפני פרנסתו כותב אין המצוה ניכרת היל' דוקא התירו לר' יהודה שלו ולכתוב לעצמו דלעצמו זה מצוה מן המובחר מיהו לכתוב ולהניח אפילו לשם מצוה אסור. ועיין למעלה בסדר הונא בר חיין או בר חליון בצירוף הלכות הערמות ומיהו על פיסקא דהיל' סמכינן. ור' חנניה בן עקביה בימי ר' יהודה בר אילעאי כדאיתא נמי בפ' אחרון דמשקין [מו"ק כ"א ע"א] מעשה ומת בנו של ר' יהודה בר אילעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס ר' חנניה בן עקביה וישב לו אצלו ולחש הוא לר' חנניה בן עקבי' ור' חננ' השמיע לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים. ותנן נמי בכתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים [ע"ח ע"א] א"ר יהודא אמרו לפני ר"ג וכו' א"ר חנניה בן עקבי' אמרו לפני ר"ג וכו'. ובפ' ר"ע [שבת פ"ג ע"ב] אמר רב יהודא אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו שעה אחת מבית המדרש שהרי (הרבה) כמה שנים נישנית משנה זו בבית המדרש ספינת הירדן מפני מה מטמא ולא נתגלה טעמא עד שבא ר' חנני' בן עקבי' ופרשה, ובכמה דוכתי [שבת ס' ע"ב] אמר ר' חנני' בן עקבי' לא אסרו אלא בספינה ובירדן וכמעשה שהיה גבי מעביר מי חטאת.
